בית > אירועים מיוחדים > הזירה מארחת: תמר בורר / צ ל מ

הזירה מארחת: תמר בורר / צ ל מ


צ ל מ \ מאת תמר בורר – 

כוריאוגרפיה, במה, פסקול – תמר בורר  פרפורמנס – תמר לם , תמר בורר  וידאו –  תמרה ארדה

מוסיקה – אליאן ראדיג, הירוקו קומייה  טקסטים – טטסומי היג'יקאטה  קול– הרולד רובין

עריכת פסקול ועיצוב סאונד – אלון לדר  תלבושות – ששון קדם  תאורה – נדב ברנע

 

צלם הוא פרויקט רב תחומי המשלב פרפורמנס, וידאו ארט, טקסט ומוסיקת סאונדסקייפס (Drone).

מחקר העוסק ביחסי גומלין שבין הגוף כצלם- צורה, המכיל בתוכו צלם אנוש, בין אובייקטים בעלי נוכחות חיה, המצויים בסביבתו, לבין החלל הקיים ביניהם. העבודה מבקשת לעורר שאלות לגבי טיב הקשר של האדם עם תחושותיו, מחשבותיו ורגשותיו, יחסיו עם הסביבה האנושית ועם המרחב המופשט.                                                                               זוהי הצעה להתבוננות חדשה בשאלות : מהו צלם אנוש ? מהו חלל פנוי בתוך מרחב מלא בדברים ? מהי דממה ומהם יחסיה עם התדרים והצלילים שעוטפים אותה ?

יום ד' | 28.6 | 20:30 | כרטיסים

 

בתוך חלל לבן, מונחות חמש תיבות ריבועיות לבנות, עשויות חומר חלבי שקוף , בגדלים שונים. ביניהן ,על הרצפה, משטח לבן, העשוי מאותו חומר, עליו מוקרנים סרטי וידאו. שתי רקדניות, לבושות בלבן, נעות עליהן, ביניהן וסביבן בתנועה חרישית, איטית, טעונה ושלווה בו זמנית. חלל המופע מוצף בשכבות של תדרי סאונד, קולות, שברי משפטים, וביניהם, דממה. התאורה יוצרת נופים סוריאליסטיים ומרחבי מחייה גאומטרים שמתקיימים בו זמנית במימדים שונים .

השפה התנועתית מושתתת על מצבים סטטיים והדינמיקה שנוצרת בם ובוקעת מתוכם. עצירת הזמן היומיומי – לינארי, וצמצום החלל הפיזי לכדי מרחב מינימלי, מאפשרים תנאים להיוצרות של שפה תנועתית חדשה. במקום הזה הופך הגוף האנושי לכלי קיבול של מנעד רחב של רגשות- מחשבות- תחושות, ובו בזמן נוכח כעד (witness) המתבונן באותה התחוללות ממרחק.

סרטי הוידאו שיצרה האמנית תמרה ארדה, מוקרנים על גבי משטח שמונח במרכז החלל, בין התיבות עליהן רוקדות הרקדניות. קרני האור של ההקרנה יוצרות חלל וירטואלי, מעין פירמידת אור שהופכת לעוד אוביקט בנוף העבודה. הדימויים המוקרנים בסרטי הוידאו יוצרים הקבלה בין צלמי עצים לצלמי אדם. תמרה ארדה, קולנוענית, אמנית במה וצלמת, מביאה בעבודתה היבטים המשלבים את הקונקרטי עם הנסתר באופן שמותיר את הצופה עם שאלה נוקבת לגבי מצבו של האדם בחברה. במופע צ ל ם היא מזמינה אותנו להתבונן מחדש ביחסי אנוש באמצעות דימויים של עצים..

פסקול היצירה מורכב מפסיפס של יצירותיה של אם מוסיקת הדרואון – אליאן ראדיג . עבודתה עשויה משטחים מרובדים של תדרים שונים בעלי רטיטות שמיועדות להפעיל תחושות פיזיות אצל המאזין. בתוך תדרים אלה שזורים משפטים ערוכים מדבריו של הרקדן, כוריאוגרף ופילוסוף הבוטו טטסומי היג'יקטה, אותם אומר המוסיקאי הרולד רובין. ביניהם משולבים קטעי נגינה בכלי הקשה שונים וקולות של המוסיקאית הירוקו קומייה. המוסיקה בוקעת ממקומות שונים בחלל המופע, והופכת לעוד מרחב מחייה שניתן לשוטט בו.