התבוננות קיץ במוסיקה על מיתר ארוך ודק

הפרטיטורה ליצירה ״מוסיקה על מיתר ארוך ודק״ של המלחין האמריקאי אלווין לוסייה מכילה הנחיות טכניות לבניית מערכת המבוססת על מיתר מתכת ארוך מאוד ומגנט רב עוצמה.

התוצאה המתקבלת מיישום של סדרת הפעולות המתוארות בפרטיטורה היא התגשמות פיזית של תופעת טבע סונורית נסתרת. נוצרים התנאים המאפשרים למערכות יחסים בין כוחות פיזיקליים להוליד גלי קול מופלאים. זה היה ככה כשהגענו. ההאזנה לסאונד שהמיתר מייצר היא תמיד הצטרפות לדבר שהיה שם קודם, סמוי מהאוזן, ויתקיים בתור פוטנציאל פיזיקלי גם כשהמין האנושי יתכלה. הסאונד שנולד מהתעוררותו הפיזיקלית של המיתר מהווה אם כן חרך הצצה אל האינסוף.

בתוך הטקסטורות המורכבות של הסאונד אפשר לשמוע, לאחר משך זמן הנדרש להשקטת התודעה, גם חלקיקי סאונד זעירים שמשכם הוא על גבול סף יכולת ההבחנה של מערכת השמע האנושית. שני הווקטורים ההפוכים האלה, אל האינסוף ואל החולף כהרף אוזן, מערערים על התפיסה העצמית שלנו כאני מלוכד בעל רצון וערך.

המפגש של גלי הקול המופקים מהמיתר עם מאזין בחלל מכיל מערכת מסועפת של משתנים הקשורים למיקומו המדוייק של המאזין, הכיוון אליו הוא פונה, מבנה והדהוד החלל וכל זאת בתוך תהליך השתנות מתמיד של הסאונד עצמו. מבנה ריזומטי זה שאינו יכול להתלכד לאחד מאפשר למאזין להיות שותף בעיצוב הסאונד בעזרת פעולת ההאזנה בלבד. העבודה היא עבודת משך ואפשר לבחור מתי להיכנס ולצאת ממנה, כך שגם גבולות היצירה תלויים בבחירתו של המאזין.