הקונצרט השני בסדרה הוא קפיצת ראש אפלה במיוחד: כל אחד משני המופעים בערב הזה הוא עימות ראש בראש עם הענן השחור שמכסה את הלב, בניסיון לתת לו מקום ולהאיר אותו מבפנים.
Kashaiof: To Raise a Thunderstorm by Beating a Drum
כמופע ששמו לקוח מציטוט של אושיית תורת-הנסתר אליסטר קראולי, לא מופרך ששבריר שניה מתו הסיום של ביצועו הראשון באורך מלא, בחזרות לפסטיבל פולחן הסתיו האחרון, פרצה באורח מסתורי סופת רעמים שהרעידה את תלפיות. הפעם חוזר הדואו של אייל ללי ביטון ואיציק גיל אביזוהר עם סיבוב נוסף של המופע, שממוקם במשולש האינטנסיבי שבין זמן, תעתועים חושיים וקומפוזיציה מאגית. בין קימה לחיים של רהיטים מתים, פואטיקה מורטת עצבים ומשחקים אור-קוליים של חשיפה והסתרה, כשיוף יודעים לא רק להוריד את היורה אלא גם לתזמר את הטווח הדינאמי הקיצוני של הטייפון המוסיקלי שלהם, שבסופו המוח עלול להכיל שאריות של הארש נויז, ביטים תעשייתיים, הקלטות שטח, שברי מילים ומהלכים הרמוניים ומלודיים קורעי לב.
***המופע מכיל עוצמות קיצוניות של סאונד ואור ואינו מומלץ לבעלי אפילפסיה פוטוסנסטיבית.***
Katamine: Targin Argento
קשה למצוא משהו יותר אפל מהשירים של קטמין. הם רוויי מלנכוליה פולקית המוגשת בכנות מרשימה לצד ההפקה הייחודית של היוצר אסי תג׳ר, שלאורך השנים ניגן אותם על כלים שונים ובהרכב מתחלף. הפעם הוא חוזר לפרויקט הותיק והוורסטילי שלו בגרסת סולו מיוחדת: תג׳ר ינגן את השירים בעיבוד דארק אמביינט מינימליסטי ברוח שנות ה-80 עם הסינתיסייזר הנדיר סוזוקי נובארה (ורד הבר) ומלוטרון דיגיטלי. מעל לעשור שתג׳ר מותיר את חותמו המוסיקלי על הסצנה האלקטרונית בישראל בקולו העמוק ומיומנויותיו כאמן רב תחומי, נגן במגוון כלים, מעצב סאונד ומפיק (שגם שיתף פעולה עם כשיוף בהפקת האלבומים שלהם), אבל איכשהו הצליח לשמור על דמותו החידתית והנעלמת מן העין, נותן קול ללבבות פצועים.
