דליים של מלח נשפכים על הרצפה. יצורים קטנים סוללים כבישים ודרכים בים הלובן. יד קטנה מבצבצת בין הגרגירים, מנסה לחצות את הגבעה. המצלמה דולקת אחריה, משדרת על מסך את המנוסה
באמצעות מצלמת קולנוע, בובה וחצי טון מלח, קם לתחייה הרומן המיתולוגי של עמוס קינן. זהו מסע בריחתו של איש הארץ, סופר ולוחם לשעבר, שנאלץ לעזוב את ביתו בתל אביב, בעקבות הפיכה צבאית. רדוף על ידי המשטר החדש בשל עמדותיו הפוליטיות, מנסה הגיבור להגיע לקיבוץ עין-חרוד שבעמק יזרעאל. שם, על פי שידור רדיו מסתורי, נלחם עדיין כיס ההתנגדות האחרון לשלטון הצבאי.
בטכניקת ה־PuppetCinema החדשנית שפיתח הבמאי צבי סהר בניו יורק, מפוסלת העלילה במלח ונייר ומוקרנת על מסך גדול. הבמה משמשת בעת ובעונה אחת כאחורי קלעים וכסט צילום לסרט המצולם ומוקרן במעגל סגור, חי לעיני הצופים. כך, במעגל של הרס ובנייה, כשכל סצנה נבנית על חורבות קודמותיה, נוצר עיבוד חדשני ומתוחכם לעלילה הבדיונית, המשקפת את שבר חלומה של החברה הישראלית המפולגת.
משך המופע כשעה ורבע. במופע נעשה שימוש בתחליפי עישון כנדרש בחוק (ללא חומרים ממכרים), קולות ירי, שפה.
