גופה של אנה משודר על המרקע. הטלוויזיה מתחילה לבכות. אנה מחבקת אותה בחזה חשוף, כמו אמא מניקה. גוף לגוף. היא שרה לה שיר ערש עד שהיא נרגעת. בית ברוסית, בית בעברית.
מינסק הוא מופע בימתי פרוע וסוריאליסטי העוקב אחר סיפור חייה של היוצרת והמבצעת אנה זקרבסקי, מהלידה ועד המוות. זקרבסקי מספרת בגוף חשוף את הפרטים הכי אינטימיים של חייה: האח שגילתה בגיל 18, אביה שנרצח (או לפחות כך סיפרו לה). היא לוקחת את הקהל לסיור תיירותי בין מרכזי העצבים של מה שהיה ומה שעתיד לקרות, מבלרוס לישראל. הרקמה הבלרוסית של רגשותיה הופכת לחגיגה של מזוכיזם, של כאב וצחוק. הגוף, על עקבים גבוהים, סובל, מתאמץ ומתעוות בעבור כל דימוי, כל פעולה, כל הברה והסבר. החפצים והתלבושות מהדהדים את הרגש: מוהק עשוי עשב חיטה נטחן במטחנת בשר, טלוויזיה פורצת בבכי, שטיח בעל רקמה מסורתית עוטף אותה, וחוזר למקומו אל הקרקע. כל משמעות כרוכה באנרגיות של נוכחות הדברים ונוכחותה של אנה. מינסק היא סיפור חיים של אישה ועיר, שנרקם ומתעצב ומתפרק ומשתוקק מתוך אהבה, כאב, תקווה ויופי.
