'עזבני באפלה' היא חוויה מוסיקלית בימתית שמזמינה להיפגש עם חוסר הוודאות, העצב, הפליאה והאפשרויות הפואטיות של הדמיון. המופע מתקיים כולו בחשיכה: הקהל בישיבה במרכז הבמה, מוקף במערכת רמקולים רב ערוצית ייחודית. האחיזה בתפיסת המרחב והזמן נשמטות ומפנות מקום למסע שבו הוא פוגש את הצלילים ואת עצמו.
עולם הסאונד הוא השער אל השהייה בחוסר הידיעה. הסאונד והטקסט מתעוררים במרחב תלת-ממדי ומובילים לחוויה פנימית הנעה בין קצוות: כמו מגע של גבעול דשא מחד, ומנוע של מטוס מאידך. הפליאה מתגלה מתוך המסתורי, מתוך הצופן של הצלילים עצמם, שמבקשים רק להישמע.
המופע שואב השראה מכתיבתו של הסופר והמשורר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס: למרות שהתעוור, גילה שהמילים נשארו בו, ושיש עושר בדמיון כשחוש הראיה מצומצם. כמו בתורת הדאו, 'עזבני באפלה' מזמין חזרה למצב "בלתי מעוצב" – בול עץ שלא גולף – שבו אפשר להיות הכל, מבלי להיות כלום. המופע נולד מתוך ההרהור במציאות האנושית, בחוסר האונים מול המאורעות הגדולים של החיים, וברצון לתת משמעות לרגעים הקטנים, האישיים, החולפים.
ליאור פינסקי הוא יוצר בתחומי הסאונד והבמה. בשנות פעילותו עבד בתחומים שונים: אמן סאונד, מוזיקאי, דרמטורג, פרפורמר ואמן פלסטי. כמוזיקאי הוציא שמונה אלבומי סטודיו בלייבלים שונים, ביניהם full body massage records, גרמניה, saga.domain, הולנד/גרמניה. פינסקי כתב מוזיקה ועיצב פסקולים לעבודות מחול ולמופעי פרפורמאנס ותיאטרון של בימאים וכוראוגרפים שונים, ביניהם: יסמין גודר, ניר וידן, מיקה קופפר, ארי טפרברג, תמר אוסטרהוף, שרה סיגל, נורית וענת דרימר. עבודותיו הפלסטיות נעות בין מיצבי סאונד קינטיים לעבודות קונספטואליות והוצגו במהלך השנים בגלריות ומוזיאונים שונים, ביניהם, גלרית הקיבוץ בת״א ומוזיאון ישראל. מרצה לסאונד ופסקולים בבית הספר לתיאטרון חזותי.
בשל תנאי הצפייה וההאזנה הייחודיים במופע, מספר המקומות מוגבל ביותר.
משך המופע כשעה. המופע מתקיים בחושך מוחלט.
הופק בתמיכת מועצת הפיס לאמנות ותרבות
