מדי שנה אנו נוהגים להסתכל אל שמי הלילה ולגלות בהם נבואות, דימויים ובבואות לפולחן המתקרב. השמיים מלאים ביטויים מופלאים של תהליכי היצירה: עולמות שנכחדים בפיצוץ עז, שממנו מותכים דורות חדשים של חומרים ביקום, עננות שבהן גורי כוכבים מתפתחים, וכמובן חורים שחורים על סודותיהם והבטחתם הגותית.
השנה, המבט מעלה מגלה גשמים בליסטיים, ומעוף נחרץ של כלי המלחמה.
את הכוכבים מסתירים עננים שחורים של ייאוש ופיח.
אם רק יכולנו לחטא את העין מהפחד וחוסר האונים.
אך זהו זמן של אימה וקריסה של המילים. הדימויים כבר אנוסים והדמיון כמעט מנוטרל תחת ההסתגלות לאכזבה שאולי צופן העתיד.
אין לנו מה להציע בתיאור נוסף של הכאב והדימום.
לא ננסה להצדיק בדברי הפתיחה הללו את קיומו של הפסטיבל ולא נצהיר על "תפקידה החיוני של התרבות דווקא בתקופת מלחמה". להיפך, הפעולה האמנותית מתכווצת ומצטמררת מול הסבל.
אנו מפיקים את הפסטיבל מאותו הטעם שפורח החצב.
אנו מנסים שלא להימעך בין האסקפיזם לאקטיביזם, אך מסכימים ללגום מהתמהיל המוזר של כאב ויופי, אלימות וחמלה.
בשעון הביולוגי של הזירה, הסתיו מביא איתו את הפולחן. כשהעולם בחוץ מתקרר, זהו הרגע לשוב מאירועי הקיץ בחזרה אל האינטימיות של האולמות. לעבור מהקיץ המסנוור אל החשיכה של הבמה. זהו מרכז הפעולה שלנו בזירה וזה הרגע בשנה להצית את הלהבה המטאפורית שתלווה אותנו בעונה הבאה.
הסתיו היא עונת דמדומים, והיא הולמת את העשייה בזירה: אמנות בינתחומית – אמנות דמדומים.
הסתיו הוא גם הזמן שבו בתי הספר בעיר מתחילים את המחזור השנתי, וזוהי הזדמנות לצפות באמנות חיה שמספרת את קולו של הרגע, ולהתמלא ברוח מזימה עם תחילת הלימודים.
אנו מזמינים אתכם לצפות בכמה אירועים במסגרת הפסטיבל, ולחוות את מהלכי הפולחן והתנועה המצטברת מערב לערב.
פולחן הסתיו 24 מציע חוויה מורכבת. הוא לא פסטיבל של עידוד או חגיגה. זהו פסטיבל של סופות עזות המבוצעות ע״י אמנים אינטנסיביים וטוטאליים. חלקם מפתחים ויוצרים את עבודותיהם מתוך התמודדות, חיכוך ומאבק – במציאות האישית והפנימית, הפוליטית, ההיסטורית. חלקם מתגוששים עם הציוויליזציה המערבית וניפוצי הזהות האופייניים לה. חלקם חותרים תחת התופעות בניסיון לתפוס לרגע רסיס של הנשגב.
