בשנתו ה-15 של פסטיבל "קולה של המילה", ע"ש מריו קוטליאר, הפסטיבל חקר את החיבורים בין אמנות המילה לאמנות המופע. הפסטיבל התקיים בחלל ייחודי, אשר שימש בעבר כאולפן טלוויזיוני, בירכתי תיאטרון ירושלים. כאשר פרצה הטלוויזיה לבית המודרני, אי שם בשנות ה-60 של המאה שעברה, היא הביאה עימה את הדיון הציבורי היישר אל תוככי הסלון המשפחתי. לראשונה בהיסטוריה נחשף הציבור, יחד, באותו הרגע ובזמן אמת, לאירועי השעה ולדיבור החי של ההתרחשות הפוליטית והתרבותית. שנים לאחר מכן, ונדמה שאף אחד לא יכל לצפות עד כמה אפקטיבי וזריז יהיה סיפוחם הזוחל של המסכים את מרחב המחיה היומיומי. אם זה בכיס או על גבי בניינים, בחדרי הבית או בחלל המכונית. המסכים ובנות זוגם, עדשות המצלמה, מלווים אותנו לכל אשר נלך. האקטואלי, "מה שקורה" ו"מה שנאמר", אינו קורה ונאמר עוד במקום רחוק – הוא נוכח בכף ידינו ונגיש בכל רגע.