בתחילה מופיעים רמזים. פטיש עצום מימדים. סוכה ענקית דמויית מעלית שקופה, ממנה בוקע עשן. מדרגות שעולות לשמיים, מובילות לשומקום.
היוצרת נאווה פרנקל היא אמנית צירופי הרמזים. היא אוהבת להשליך את הקהל לתוך כאוס, ולחלץ אותו משם בהומור ותחכום. היא לא רוצה שתבינו הכל מיד. כדי להבין צריך שפה, וכדי ללמוד שפה חדשה צריך לחשוב מחדש. "תנו לי נקודת משען ואזיז את כדור הארץ" היא יצירה פיוטית ושנונה, פרפורמנס הומוריסטי לשני שחקנים ופטיש. האסתטיקה הייחודית של פרנקל, והמוצגים עצומי המימדים על הבמה יוצרים עולם חדש ומפתיע, זכוכית מגדלת על הקיום האנושי. ביצירתה החדשה נאוה משאילה מארכימדס את שמה, המערבב תקפות מדעית, פיסיקלית, עם תקווה לא כמוסה לבלתי אפשרי. היא נודדת עם כישלונה ההכרחי של המנהיגות כמוסד, מצביעה על פרדוכס היחסים בין ציבור לנקודת מישענו, ובאמצעות אקטים של הבטחה ואכזבה, חירות ודין, עלומים ועייפות, היא משקיעה עבודה אקטיבית, יומיומית, במעשה ההתפכחות.
