• אירועים מיוחדים
  • אמנות פלסטית
  • הזירה מארחת
  • זירת מחול
  • מוסיקה
  • מחול
  • ספרות
  • פולחן הסתיו
  • פסטיבל
  • פרוייקט מיוחד
  • פרפורמנס
  • קולה של המילה
  • רפרטואר
  • רפרטואר קיץ
  • תאטרון
  • אחרון גיבורי הפעולה

    "אחרון גיבורי הפעולה" הוא מיצב תלוי זמן המציע שיטוט על במת הזירה, משתלט על מערכות התיאטרון ומתפעל אותן באזור הדמדומים שבין תערוכה לפרפורמנס. העבודה התהוותה מתוך מחקר חזותי ממושך שערך עומר שיזף במופעי הפנטזמגוריה מהמאות ה- 19-18. המופעים האלו רתמו את הידע הטכנולוגי המתקדם של תקופתם ודרך מנגנונים בימתיים של אשלייה ודרמה יצרו ספקטקל של העלאה באוב במטרה לזרוע פחד ובהלה בקרב הצופים. 

    בעבודה זו שיזף מותח קו בין מופעי האימה של עידן הנאורות, בהם הוצגו לקהל רוחות רפאים באמצעות אשליות אופטיות ואפקטים בימתיים של תאורה וסאונד, לבין הרוחות שרודפות אותנו היום; כפילים וירטואליים פרי האלגוריתם, המנווטים את חיינו באופן בלתי נראה. פעם הרוחות היו באות בלילה, מגיחות מתוך החשיכה מאורו הנסתר של פנס קסם. היום הן כאן לאור יום, לאורך כל היום, צצות מהתאורה האחורית של המסך. בבחירה בתיאטרון כזירה שבה מתרחשת העבודה שיזף כולא חזרה את הרוחות במרחב ההיפותטי של הבמה ומצביע על המנגנון הספקטקולרי המושך בחוטי היווצרותן. 


    Change the Process – Change the Outcome

    אם תצעדו במדבר של WACKELKONTAKT תמצאו את עצמכן בלולאה אינסופית של שיפור והידרדרות. בנקודה אקראית על צירו של מחקר אודות מפגשים בין זהות סדוקה, תהליכי טרנספורמציה עצמית, מצבים פרפורמטיביים פרה-אדיפליים ויחסי הכוח בין מופיעים, קהל וחלל, WK מיישירים מבט אל הפיצול שבין החושי לתודעתי. הפיצול הזה, המהדהד את כותרת אלבומם האחרון Heal The Split, ממשיך סדרה של עבודות בהן מנסים חברי ההרכב ליילד מחדש את עצמם ואת הקהל. הפיצול מתממש הפעם במפגש בין שני חלקיו של אירוע הפתיחה של הפסטיבל:

    Change the Process

    בין השעות 11:00-21:00 יתקיים תרגול משותף של פרקטיקות מתח והרפיה בשיטת ״מגע רופף״ על ידי קבוצת אנשים מצומצמת. השיטה מתמקדת בתרגול מצבי מיקוד תודעתי, נוכחות גופנית, הקשבה ופריקה בתוך תנאי תאורה וסאונד אינטנסיביים. גם התרגול הוא מפוצל: במהלך היום נוצר מרחב המאפשר למשתתפים שהות לחוות, להיות ולהתבונן; במקביל נלכדת החוויה האישית שלהם על ידי המצלמה והופכת לסחורה פוטנציאלית בתעשייה של דימויים. בשיטה זו המצלמה היא סוכנת ומחוללת של מודעות עצמית מוגברת ולא רק עדת-ראייה. ב-Change the Process מעמתים איתה WK את עצמם ואת המשתתפים, כתרגיל במניפולציה תחת הסכמה שהתוצאות שלה, יש לקוות, הן חומר גלם אודיו-ויזואלי שקורס חזרה לתוך הגרסה החיה של עצמו.

    Change the Outcome

    בשעה 21:00 יתקיים מופע פתוח לקהל נייטרלי. אם חלקו הראשון של היום הוא אקסטנציה של המופע והכנה חושית אל הצפייה בו, חלקו השני בודק את ההיקשרות הבלתי-מאורגנת של שתי קבוצות – קבוצת המשתתפים וקבוצת הביקורת שהיא הקהל – אל חוויית האירוע המוסיקלי המסורתי של ואקלקונטקט. Change the Outcome שואל בעקיפין, מהם התנאים האידיאלים למוכנותו הנפשית והפיזית של קהל בהופעה והאם ניתן ליצור הזדהות מוגברת המכינה את הקרקע להתמסרות אקטיבית אל חוויית הצפייה?

    זו אינה נבואת יום הדין, אלא אבחנה פואטית אודות אנושות מוטרדת שרוצה להחלים – ורוצה שיראו אותה מחלימה. 

    WACKELKONTAKT הוא הטריו של מרקו מילבסקי טומסין (תופים ואלקטרוניקה), אייל ללי ביטון (וידאו ואלקטרוניקה) ותומר דמסקי (שירה ואלקטרוניקה), שהמוסיקה שלו מתחככת עם סגנונות כמו אינדסטריאל, קלאב, היפ-הופ, נויז, פופ, מטאל ומוסיקת מעליות. השלושה יוצרים אירועים תלויי-מקום, מיצבי סאונד ועבודות במה כמו גם מעצבים סאונד לעבודות מחול ותיאטרון, ומשתמשים בעומס חושי, דיסוננס חברתי  ומגוון אובססיבי של אמצעים טכניים כדי לתקשר עם העולם. WK הופיעו והציגו בפסטיבלים, מועדונים, במות וגלריות ברחבי העולם המערבי.

    https://wackelkontakttheworld.com/

    paticcasamuppāda

    'paticcasamuppāda'  הוא מונח בשפת הפאלי שמשמעותו ׳ההתהוות המותנית׳. זהו מושג יסוד בתורה הבודהיסטית שאומר בפשטות שהכל תלוי בכל, ודבר אינו קיים כשלעצמו. ההתהוות המותנית קיימת בכל רפרוף של התודעה ובכל אספקט של המציאות במהלך החיים והמוות של אדם. חוק ההתהוות המותנית מהווה תנאי הכרה יסודי לכל התפתחות רוחנית. 

    המופע החדש של YMKA מתבונן ברשת השזורה של התופעות החולפות ובמדבר השומם המתגלה מאחוריהן, ויישאר כשהן כבר לא יתקיימו. הגרוב של התופים מתפתח בהדרגה מתוך האזנה לטקסטורות ולקווים המוסיקליים של הסינתיסייזר המודולארי, ומצד שני עבודת עיצוב הסאונד האלקטרונית  נשענת על מקצבי התופים. 

    הסאונד נע בין סינתזה אנלוגית כבדה של גלי קול, טקסטורות גרנולריות ושימוש בהקלטות של טקסט שמתפרק למרכיבי הסאונד הבסיסיים שלו ולאלמנטים הריתמיים מהם מורכבת שפה. הקומפוזיציות נבנות מתוך טקסטורות מופשטות לכדי מקצבים מורכבים וסוחפים שמתפרקים בחזרה לענני סאונד.

    * תודה לדראם בית

    גלריה סטרא

    לפני בדיוק שנה, לשניה, חשבתי מחשבה אחת, כל כך גדולה, שנסדקה לי הגולגולת.

    ומאז, אני עומד פה, בלי לזוז, עם ראש שבור. 

    חושב על אותה המחשבה.

    את המחשבות על אותה המחשבה פירקתי להברות.

    ואת ההברות חיברתי לסיפור.

    מהסיפור עשיתי קמע.

    אחד. 

    שיזכיר לי את המחשבה ההיא.

    כי מה שהופך קמע לבעל ערך הוא לא גילו או מוצאו.

    אלא כמות הנצח שהוא אוצר בתוכו.

    הסודות שהוא מגלה.

    את הקמע שברתי בטעות לשלושה קמעות.

    וכל קמע שברתי בכוונה לשלושים ושלושה קמעות.

    ועכשיו, אני מוכר את הקמעות האלה בגלריה שהקמתי. "גלריה סיטרא".

    אודות

    פולחן הסתיו הוא הפסטיבל השנתי של הזירה, אירוע מרוכז ואינטנסיבי המהווה נקודת שיא של מחקר, פיתוח, אימון ובנייה. היצירות כולן מונעות ממשאלות לב ומחשבות המבקשות שיהיו בהן מזימה וכוונה – או שלא ישרדו את תלאות המסע.

    זהו רגע טרנספורמטיבי בו הקהל, מרחב העשייה ותהליכי היצירה לקראת הפולחן נפגשים ומצטלבים בסבך של דמדומים. דמדומי הסתיו, העונה הבינתחומית ביותר בשנה. 

    פולחן הסתיו 2021 הוא בבואה של התקופה הראשונה בבית הזירה החדש. הפסטיבל משקף מציאות שבה המעורבות ההוליסטית של הזירה בתהליכי הפיתוח האמנותי הגיעה לשיאים חדשים: המכלול המקצועי בהובלת צוות המחלקה הטכנית (Tech Poetry) כולל בית מלאכה, מעבדת אלקטרוניקה וייצור דיגיטלי, אולפן סאונד ומתפרה. רוח העשייה בבית הזירה מעניקה לאמנים את החירות והביטחון ללכת רחוק, ומציעה אופק שאפתני ופרוע של המצאות, דמיונות ונסיונות. 

    הפקות הפולחן משרטטות גיאוגרפיה אמנותית שנעה בין מיצבי סאונד, עבודות גוף ופרפורמנס, תיאטרון העשוי מנגנונים ואנשים, אנסמבלים קדחתניים ואפלים ומופעי מכונות מדיטטיבים. אמני הפסטיבל מציגים פרוייקטים מורכבים ומשוכללים לצד סגפנות שחותרת לשחרור וחופש מכל תלות חומרית: תעוזה, עקשנות ומאמץ בהליכה אל הלא-מוכר מחד, ושאיפה לזיקוק ולחדות מאידך. חלק מהיצירות מחפשות את הליבה בשקט מתמשך ומעמיק, ואחרות מבקשות להימצא בעין הסערה הבוערת. 

    כ-40 אמנים ואמניות משתתפים בפסטיבל שכולו בכורות ופרוייקטים שעולים בפעם הראשונה (וחלקם אף האחרונה). המופעים יתקיימו בשלושת האולמות של הזירה, שיחליפו צורה, צבע וחומר לאורך ימי הפסטיבל. 

    הסיפור של הפולחן מתפתח במשך שבוע שלם, והוא מציע לכם ולכן – קהל הזירה – לנדוד בתוכו בדרכים שונות.

    מידע שימושי

    לפירוט מופעים ורכישת כרטיסים לחצו כאן

    בר וחנות מרצ' הפולחן יפתחו כשעה לפני תחילת המופע הראשון.

    שימו לב – בעבודות ״ התבוננות סתיו במוסיקה על מיתר ארוך ודק״ של אנסמבל דראון עולם ו״וילה רדיוז״ של אמיר מאיר הכניסה ללא תשלום

    יש אפשרות לרכישת כרטיסיה לפולחן הסתיו – כניסה לארבעה מופעים ב-120 ש"ח בלבד. לרכישת כרטיסיה.

    אקו Echo

    במיתולוגיה היוונית, אקו הנימפה יכולה להשתמש בקולה רק כהד חוזר על דברי אחרים יהיו אשר יהיו, בפשטות, כמו שהן, אך משמעותן משתנה עם ההקשר המשתנה. היא מתאהבת בנרקיסוס אך הוא דוחה אותה בגסות. כעונש האלה ארטמיס מטילה עליו קללה שיחווה אהבה שאינה ניתנת למימוש, והוא מתאהב בבואתו המשתקפת אליו מהבריכה.

    המיצב הוא מרחב מחווה לאקו. זוהי זירה של השתקפויות ונקודות מבט. מעשה הדהוד כמו קולה של הנימפה, או הבריכה המשקפת לנרקיס את פניו וקול לא היה לה.
    "אקו" מציע מערכת אקולוגית משלו, מקום לשהות ולהרהר בו. חומרים מלאכותיים ומעובדים מדמים חוויה של שהיה בטבע הדהוד של טבע.

    את המיצב מקיימים אלמנטים מאד בסיסיים – אור, צל, צבע והשתקפויות, יחד הם יוצרים משחק של התנהגויות חומר שמתרחש על הבמה ומערב את הקהל בתוכה. הצופה מוזמן להתערב במרחב, לנסות אותו ולהשפיע עליו דרך הדים של תנועה, המרטיטים את המים ומשנים את הצל המשתקף.

    הקהל מחולל מופע סודי בתוך מקום בעל שכבות וגלגולים מרחביים. החלל בו מוצבת היצירה הוא אולם תיאטרון שבגלגול אחר שלו היה אולם קולנוע, ובזמן שמוצבת בו העבודה "אקו" הוא מתפקד כסוג של גלריה. הקולנוע, התיאטרון והאומנות הפלסטית פועלים גם הם כהשתקפויות והדהודים של המציאות, שינויי הקשרים שיוצרים הקשרים והגיון שונים.

    שעות הביקור באמצע השבוע: ראשון – חמישי בין השעות 12:00 ל 16:00 בתיאום מראש
    לתיאום ביקור יש להתקשר או לשלוח הודעת וואטס אפ למספר 052-623-5550 בערבי מופע המיצב יהיה פתוח מ19:30 עד המופע, ושוב לאחר המופע

    האהבה מכה פעמיים

    ב"האהבה מכה פעמיים" תמי לבוביץ מציבה רגעי מחול שנוצרו לאורך תקופה של שנה וחצי,  דרך ובעזרת ריבוי של אנשים, גופים, קולות, טמפרמנטים, תפישות, חוויות- של חיים ושל מוות.  העבודה מוצבת ברחבי מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בתוך מערך התערוכות "זמן דיוקן". הרקדנים מציעים את הגוף החי והבועט שלהם, להתבוננות מקרוב; דיוקנאות חיים הנעים בין העבודות המוצגות במוזיאון. הרקדנים משתמשים במחול ב"האהבה מכה פעמיים" בשביל להחזיק את הרגע, לא להגיע לסוף- להיות על זמניים.

    המופע יתקיים במשך כשלוש שעות בין 13:00-16:00. כרטיסי כניסה למוזיאון במחיר של 30 ש"ח, הכוללים תערוכה ומופע ברכישה במקום או באתר

    סופת דצמבר

    פולחן הסתיו 2018

    פולחן הסתיו עוסק בהזדמנויות ובאפשרויות. אנו פותחים את העונה בפסטיבל שבו אנו מתרגלים ומתאמנים באפשרות לדמיין, לפעול ולהשתנות. במרכז הפולחן קבוצת אמנים מרתקת, אנשי עמל עתירי דמיון. בין שהם בתחילת דרכם או בהמשכה, הם ייחודיים ועקשנים בתפיסת עולמם האמנותית. הפולחן מבקש ליצור הדהוד בין העבודות, האמנים והפרקטיקות הייחודיות שלהם, לכדי קול ותדר שהוא רגע בזמן ועדות לו. הפולחן הוא רגע לחשוב על האופן שבו אנו פועלים, להבין אותו מחדש ואחרת. בדומה לסופרנובה: אירוע שמימי שבו מותה של גלקסיה בפיצוץ אדיר יוצר טמפרטורות עצומות. בתנאים הספקטקולריים הללו, מותכים יסודות וסדרים פיסיקליים ומהם נולד דור חדש של חומרים. מותו של סדר עולמי הוא תנאי הכרחי להיווצרותו של סדר חדש.

    בפולחן הסתיו אנו מבקשים לאפשר לעצמנו בזירה, פעם בשנה, את כניסתם של סדרים חדשים. זהו רגע בשנה שבו אנו נפגשים יחד, אמנים וקהל כדי ליצור סביבה אקספרימנטלית מוגנת, שבה מתקיים ומצטבר מארג עדין של מחשבות, אנרגיות ונקודות מבט.

    ReThink
    קבוצת זיק

    קבוצת זיק הוקמה ב־1985 ע״י אמנים בוגרי בצלאל בעיקרם. במשך השנים זיק פיתחו שפה אמנותית ייחודית ובולטת בנוף המופע והאמנות הישראלית. במשך השנים זיק יצרו בארץ ובעולם מופעים פיסוליים, מיצבים, מיצגים ועבודות וידאו. מאז שהקבוצה עברה לסטודיו הנוכחי בא.ת בית נקופה בתחילת שנות האלפיים, הסטודיו פעל כסטודיו וכבית המלאכה לעבודות הקבוצה. הסטודיו שימש גם כבמה למופעים בלתי נשכחים שנוצרו במיוחד לחלל הסטודיו. ביניהם: קוקוצו (2009), קפלר – פעולה פיסולית (2010), מסלולי זיק (2011), מיסטריום קוסמוגרפיקום (2012) ואחרות. החלל צמח והתפתח מפרויקט לפרויקט בעקבות השימושים השונים בו והפך לארכיטקטורה פיסולית מיוחדת במינה בסגנון האופייני לקבוצה ולאסתטיקה הייחודית שלה. — הזירה וזיק החלו את שיתוף הפעולה ביניהם בפולחן הסתיו 2017 ובמופעי ההשקה ״קופים״ במסגרת פסטיבל ישראל 2018. פולחן 2018 נפתח עם ReThink, שבו קבוצת זיק הרהרה מחדש במצב הקיים. זוהי סדרה של תמונות, פסלים, חומרים ותנועה.

    ReBirthing
    ואקלקונטקט

    המופע האודיויזואלי תוצרת בית ההפקות הקיקיוני Excessive Productions פרם רקמות עין בכל רחבי אירופה וחזר בלבוש חדש להשליט בחלל הזיק טרור פוסט-אפילפטי. WACKELKONTAKT פירקו את העצמיות שלהם ושל הקהל וסחפו אותו לחוויה חושית מרנינה, מטעינה, מטרידה, מרקידה ומעלה תהיות לגבי הקשר שבין נוכחות פיזית לתודעה נשלטת. במופע המיוחד לפסטיבל התממש מחדש שיתוף הפעולה הפורה של הטריו עם אמנית האשליות והדמויות דנה טקץ׳ על פוטנציאלו ומופרכותו. WACKELKONTAKT הוא אחד מהפרויקטים של ארגון–‬הגג הפסאודו–‬תרבותי Excessive Productions בניהולם המשותף של המשולש תומר דמסקי, אייל ללי ביטון ומרקו מילבסקי טומסין. סאונד, תאורה וחלל משמשים את הקולקטיב כחומרי גלם ליצירת אובייקטים בעלי כוח פעולה על הצופה וביקורת כלפי עצמם וכלפי העולם החיצון. על ידי אסתטיקה של עודפות, ריבוי, אינטנסיביות וחשיפת מנגנונים בוחנים השלושה אנרגיה פיזית ככוח מניע ואת השפעתה על חוויית הצפייה.

    תופים, אלקטרוניקה, ניהול טכני ועיצוב שיער: מרקו מילבסקי טומסין. ויז׳ואלז, אלקטרוניקה, ניהול אנרגיות ועיצוב דימויים: אייל ללי ביטון. שירים, אלקטרוניקה, ניהול הפקה ועיבוד קולות: תומר דמסקי. כפילות מנטלית, עיצוב דמויות ופעולה בחלל: דנה טקץ׳. קבלת פנים: עמוס פלד. ייעוץ רוחני-אמנותי: אמיר מאיר. דרמטורגיה, ניהול משרד ובוקינג חו״ל: פגית ברזל.

    בור / Pit
    בעז בז׳ה גלעד

    בור הוא ציור בימתי וטקס של טרנספורמציות, מופע של תמונות העוסק בתמונות. הוא גם אופרה של התנגשויות בין הפיסי והמטאפיסי: תיאטרון של היפוכים שבו אחורי הקלעים (על אנשיהם, חומריהם ושיטותיהם) תובעים את זכותם להפר את ההיררכיה ההיסטורית, חודרים ומשתלטים על מרכז הבמה – כאתר של התגוששות והתחוללות אמנותית ומאגית. בידיהם של פרפורמרים – עובדי במה נוצר מעשה פיסולי – מופעי שבו הגוף, החומר והמנגנון המכני משמשים כיסודות של מצב מטאפיסי: מרחב שבו מתהווה בזמן אמת אימאז׳ – מושג מופשט, מדומיין, רב משמעויות והדהודים. בתמורה, מציע מרחב זה הכחדה מהירה שלו עצמו, פינויו של המרחב המופשט עבור מימושו המחודש של החומר, המנגנון המכני, הממשי.

    בעז בז׳ה גלעד מנהל שיח נוקב עם עולם האמנות, התיאטרון והאופרה. הגוף האנושי נרתם, מורד בו ומשתעבד לו באותו זמן. בתוך כך נוצרת התפשטות ופלישה הדדית של המרחב האישי – האינדיווידואלי והמרחב הקולקטיבי – התרבות, ההיסטוריה, האסתטיקה. בור הוא עולם בימתי סוער ונרגש בפוליטיקה ומאבקי הכוחות הפנימיים שלו – מאבקים הנוצרים בהומור לצד רצינות תהומית. — היצירה הועלתה לראשונה כעבודת הגמר של גלעד במסגרת ״פינאלה 2018״ בביה״ס לתיאטרון חזותי בירושלים.

    יצירתו של בועז בז׳ה גלעד. על הבמה: ניר (מישקה) איש שלום, רעות שייבה, שחר פולק, קאי רוטשילד. סאונד: אמיר מאיר

    כושלירבאק
    נורית דרימר

    כושלירבאק נע בחלקלקות מעודנת ומתוחכמת בין עולם של אגדות עם לקריוקי ביער, בין מה שנראה כהיבריד מפתיע בין מעגלי העצמה נשית לסדנת ניהול כעסים. זהו תיאטרון – ‬פרפורמנס, ריטואל ואירוע שיכל להתפתח בקלות אל תחומים שהחרטה יפה להם: פיקניק לילי שיכול להתקיים על הבמה בלבד, במקום שבו הזליגה בין אמת לשקר יכולה לחבר יחד את הטינופת והקדושה, להתכחש להם ובו בזמן להתכוון אליהם ברצינות מוחלטת. נורית דרימר היא יוצרת צעירה ומרתקת היוצרת בעבודותיה מציאויות מפוקפקות. דרימר, מנצחת בווירטואוזיות על עולם בימתי עשיר, צבעוני ומפתיע, המסוגל לכרוך יחד לא רק הפכים אלא קצוות: אמת ושקר, הצלחה וכישלון, בידור ופילוסופיה. המעבר ביניהם בנוי ומבוצע כמנגנון מיומן ואסתטי הקושר יחד את המופרך ביותר, עם הממשי והמציאותי – שני מצבים מבוקשים, הכרחיים ובלתי נסבלים. — כושלירבאק עלתה כעבודת הגמר של דרימר במסגרת ”פינאלה 2018” של ביה״ס לתיאטרון חזותי ולאחר הפולחן פותחה להפקה מלאה המציגה כחלק מרפרטואר הזירה.

    יצירתה של נורית דרימר. מבצעות יוצרות: אילאיל נתן ודניאל שפירא

    ניתוח לב פתוח
    איתמר בנאי

    ”…איתמר שלום, הריני להודיעך כי במלאת 30 להולדתך תשתבש עלייך דעתך. תרצה או לא תרצה, הפגיעה היא מיידית. את החסך ניתן להרגיש כמעט בכל אספקט. בראשית עלייך לראות הכל מחדש, כאילו בפעם הראשונה. להצמיד הגדרות לאמונות, אמונות לרגשות ורגשות לפעולות. להבדיל בין אמת לאמת. ואז תוכל להתחיל ללכת. עם הזמן יחזור כושר הדיבור. אבל משמעויות המילים כבר ישתנו. תצטרך ללמוד את השפה מחדש. שוב. שפה חדשה לאדם חדש, שזה עתה נולד בדעתך המשובשת…“ — ניתוח לב פתוח עלתה כעבודת הגמר של בנאי במסגרת ׳פינאלה 2017׳ של ביה״ס לתיאטרון חזותי. זהו מונולוג–פרפורמנס מרהיב בפשטותו ותחכומו. בנאי הוא יוצר–מבצע השולט ביד רמה בכלי המופע שלו, אותם הוא מזקק באופן רדיקלי. התוצאה היא ביצוע רהוט של מהלך מחשבתי–בימתי, להטוט וירטואוזי של מערך פילוסופי אקסיסטנציאלי. זוהי התחשבנות פנימית חסרת רחמים או משפט שדה מחשבתי.

    יצירה וביצוע: איתמר בנאי

    קוץ בה
    תמר אוסטרהוף

    בכורה בהפקת הזירה וביה״ס לתיאטרון חזותי

    קוץ בה היא בכורה חדשה של תמר אוסטרהוף (ישראל / הולנד). זהו תיאטרון דימויים קולאז׳י העוסק בפירוק והרכבה של דימויים בימתיים, ויזואליים ומנטאליים, בניסיון למדוד את המרחקים בין שייכות וזרות, בין מקום ובין הפעולה האמנותית. — תמר אוסטרהוף היא יוצרת, בימאית – ‬מעצבת ייחודית ששפתה האמנותית מאופיינת ביכולת לנוע על גבול דק ביותר בין תיאטרון ואמנות פלסטית, או בין תמונה לפעולה. על הבמה, היא יוצרת רצפים של דימויים היברידיים. בקולאז׳ בימתי מתמזגים יחד הטבעי עם הבלתי אפשרי: תמימות ילדותית עם אגרסיביות פוליטית, אלימות ועדינות, הקיים והמצוטט (Ready made) עם המומצא והמדומיין. לבסוף, על הבמה נפגשים גם ביטויים אישיים מאוד, רפלקסיביים, עם מבט חד ונוקב על התרבות ופיצולה הקליידוסקופי לתת תרבויות. דרך הפעולה המלאכותית של פירוק, עריכה והרכבה מחדש של הדימויים, תמר מנסה לחשוף אמיתות, גם אם אלה מתגלות כרסיסים זעירים אך רבי עוצמה.

    בור #3
    עופר לאופר

    עופר לאופר הוא אמן העובר באופן כמעט בלתי מורגש בין עבודתו כמעצב תאורה, מעצב חלל ואובייקטים, פיסול ומיצב במרחב הציבורי. עבודתו מתקיימת במרחב שבין אובייקט, אור, פעולה וסביבה. היא מאופיינת בדיוק ועדינות לירית לצד ברוטליות עירונית, ונדליזם ותעשייתיות. הפואטיקה הנולדת בין הכוחות הללו מגולמת בפרפורמנס פלסטי של אובייקטים ודימויי אור אשר פועלים בחתרנות כנגד ולמען הסביבה שבה הם מתקיימים. — לכבוד פולחן הסתיו הוא יצור עבודה חדשה שתפעל בחצר סטודיו זיק בין ה־13.10–10.

    העבודה היא בור אור שלישי בסדרת בורות. הראשונה: יש בזה תום, בשיתוף עם איילה פרנקל (פסטיבל בת ים לאמנות ותיאטרון ברחוב 2017) והשנייה: Here It Comes, במסגרת מנורת לילה 2017